בהפטרת שבת פרשת ויקרא מתאונן הנביא ישעיהו כי לאותו העץ ששרפו ישראל לחימום ולצליית הבשר, הם גם סוגדים:

 

"חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף יָחֹם…וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יִסְגָּד לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה".

 

ומה איתנו?
האם יתכן שאותו הבשר שאנו קונים בשוק לאכול, יוכל להיות לנו כפרה כקורבן?
האם באמת ובתמים אנו יכולים לומר כי דמו של הקורבן תחת דמנו?

מהו התנאי, שבשר הקורבן יוכל לשוב ולהיות לנו כפרה? 

 

על כך בפרק:
"אָדָם כִּי יַקְרִיב – שימור מעשה ההקרבה את זהות "נפש חיה" שבאדם"

(עמוד 39)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.