סוכות ממש
או ענני כבוד?

בתורה אנו מצווים לבנות סוכות:

ויקרא פרק כג' מב'-מג'

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח
בישראל ישבו בסוכות

לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי
בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי
אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם

מהם בדיוק הסוכות שהיו אז?

מבאר התרגום:

אונקלוס ויקרא פרק כג

בדיל דידעון דריכון ארי במטלת
ענני
(עננין) אותיבית ית בני ישראל

וכן תרגום יונתן:

 

יונתן ויקרא פרק כג

מִן בִּגְלַל דְיֵדְעוּן
דָרֵיכוֹן אֲרוּם בְּמַטְלַת עֲנָנֵי יְקָרָא אוֹתֵיבִית יַת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל

וכן רש"י:

 

רש"י ויקרא פרק כג

כי בסכות הושבתי – ענני כבוד:

נקודה זו שנויה כבר במחלוקת
תנאים:

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יא עמוד
ב

 דתניא: +ויקרא כג+ כי בסכות הושבתי את בני ישראל
– ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם

רש"י:

ענני כבוד היו – סוכות שאמר הכתוב
שהושיבם במדבר.

סוכות ממש – מפני החמה, בשעת
חנייתן היו עושים סכות.

יש שאלות לשני הצדדים:

לפי ר' עקיבא קשה, מה כל כך
ייחודי בסוכות האלה? הרי זה בסך הכל סוכות רגילות בלי שום צד של הקב"ה
בסיפור? האם כל דבר שבני ישראל עשו במדבר לנוחיותם אנו צריכים לקיים מצות עשה זבר
לדבר?

לפי ר' אליעזר קשה, איזה מן
זיכרון זה לענני כבוד? הרי אנחנו בונים במו ידינו סוכה רגילה? איך על ידי הסוכה
(שהיא די דומה לסוכה רגילה סתם של נוחיות לצל) אנו זוכרים את אותם עננים ניסיים?

נראה היה לומר שיש כאן מחלוקת
עקרונית-רעיונית האם ההשגחה של סוכות הוא באפיון של שמים או באפיון של ארץ וכו'
וכו'. אולם נראה בגמרא שאת שיטת ר' אליעזר למדו להלכה. מתוך זה למדו את הלכות
הסכך. עוד יותר תמוה שדווקא הגמרא בתחילת דיונה יותר נטתה דווקא לדעת ר' אליעזר
ה"רעיונית" יותר:

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יא עמוד
ב

זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה כו'.
מנא הני מילי? אמר ריש לקיש: אמר קרא +בראשית ב+ ואד יעלה מן הארץ, מה אד דבר
שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ – אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ.
– הניחא למאן דאמר ענני כבוד היו, אלא למאן דאמר סוכות ממש עשו להם, מאי איכא
למימר?
דתניא: +ויקרא כג+ כי בסכות הושבתי את בני ישראל – ענני כבוד היו, דברי
רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם. הניחא לרבי אליעזר, אלא לרבי עקיבא
מאי איכא למימר… כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אמר קרא +דברים טז+ באספך מגרנך
ומיקבך – בפסולת גורן ויקב הכתוב … רב אשי אמר: מגרנך – ולא גורן עצמו, מיקבך –
ולא יקב עצמו

רש"י מסכת סוכה דף יא עמוד ב

ואד יעלה מן הארץ – שמע מינה עננים
גידולי קרקע נינהו
, וסוכה מעננים ילפינן, שהרי זכר לענני כבוד הוא, כדכתיב
/ויקרא כג/ כי בסוכות הושבתי ומתרגמינן: ארי במטלות ענניי.

אין מקבל טומאה – דלא נאמרה טומאה
אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם, וזה איננו אחד מאלה.

ענני כבוד היו – סוכות שאמר הכתוב
שהושיבם במדבר.

סוכות ממש – מפני החמה, בשעת
חנייתן היו עושים סכות.

מאי איכא למימר – מי יאמר לנו שלא
היו מסוככות בכלים ובגדים ועורות?

פסולת גורן – קשין.

פסולת יקב – זמורות ואשכולות
ריקנים.

רב אשי אמר – שפיר משמע פסולת
מקרא, דכתיב /דברים טז/ באספך מגרנך משמע שאתה אוספו ונוטלו מן הגורן, וגורן הוא
האוכל, ומה שאתה אוסף ובורר מתוכו הוא הפסולת

הגמרא דנה במקור לדין המשנה שהסכך
צריך להיות עשוי מדבר שאינו מקבל טומאה ומדבר שגידולו מן הארץ. מתחילת הגמרא
הפותחת בדעת ריש לקיש רואים שזה יותר פשוט לגמרא לומר ענני כבוד. על דעת ר' עקיבא
הגמרא צריכה הסבר "מאי איכא למימר?!". ברור שהדעה הפחות הגיונית בגמרא
היא דעתו של ר' אליעזר הטוען שעננים הם גידולי קרקע. ברור שאופן התבוננות כזאת
יכולה להיות מוסברת רק על פי הבנת האפיון המיוחד של השגחת ה' בסוכות. כך
הופכת המחלוקת הזאת (שהיא לא רק רעיונית!) למחלוקת בהנהגת סוכות. מצד אחד אופן
הנהגה שגידולי קרקע מוגדרים כעננים. גידולי קרקע כלומר הצמחים שלנו. מה שהצמחים
שלנו זה העולם שלנו. לפי ר' אליעזר העולם שלנו הטבעי הוא עננים בסכות. לפי ר'
עקיבא זה סוכות ממש. הצמחים הם צמחים והעננים הם עננים.

הירושלמי (מובא גם בתוספות כאן)
מרחיב לנו את המחלוקת לגבי הבנת היחס של הקב"ה אלינו בהקשר של הגשמים:

 

תוספות מסכת סוכה דף יב עמוד א

בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר –
רבי יוחנן לא יליף מענני כבוד מפרש בירושלמי דין כדעתיה ודין כדעתיה רבי
יוחנן אמר עננים למעלה היו כלומר מן השמים הן באין ואין זה גידולו מן הארץ דקתני
מתניתין ור"ל אמר למטה היו ר' יוחנן מדמי להו כאדם המשלח לחברו חבית וקנקנים
וריש לקיש מדמי ליה כמאן דאמר לחבריה שלח קופתך וסב לך חיטין והכי נמי איתא
בבראשית רבה (פרשה יג) ר' יוחנן אמר אין עננים אלא למעלה שנאמר וארו עם ענני שמיא
ריש לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ על דעתיה דרבי
יוחנן לאחד שכיבד את חבירו בחבית של יין וקנקנים על דעתיה דר"ל לאחד שאמר
לחבירו תן לי סאה חיטין אמר לו הבא לי קופתך ובא מדוד כך אמר הקב"ה לארץ
אייתי ענני וקביל מיטרא.

הירושלמי מחבר את המחלוקת שלנו
למחלוקת של ר' יונחן וריש לקיש לגבי מהות העננים. האם העננים שם למטה או למעלה.
המחלוקת הזאת לגבי מהות העננים יותר מקרב אותנו להבנה שיש כאן מחלוקת בהנהגת ה' של
המציאות. הגשם זה מה שמחייה את העולם. מזה אנחנו שותים. זה הגשם והשפע (כפשוטו) של
העולם.

(הערה:

להרחבה בנושא זה ניתן לעיין במסכת
תענית בדיונים לגבי הזכרת גשמים. רואים שם שיש קשר חזק לחג הסוכות וגשם. האם
מזכירים מיום טוב הראשון או מיום טוב האחרון. האם גשם זה סימן קללה בחג וכו'. כל
זה מובא במשנה הראשונה במסכת תענית. בהמשך הגמרא מביאה דיון מעניין לגבי הגשם:

תענית דף ט' עמוד ב':

תניא רבי אליעזר אומר כל העולם
כולו מימי אוקיינוס הוא שותה שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה…רבי
יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים.

עיין שם).

פסיקת ההלכה כרבי אליעזר

 

על פי מהלך הגמרא נראה שהתחילו בדעת
ריש לקיש ואחר כך עברו לדעת רבי יוחנן. היה ניתן לומר לפי זה שמסקנת הגמרא היא
כרבי עקיבא (שהרי דעת ר' יוחנן באה לתרץ את הקושיה על רבי עקיבא). אולם נראה שלא
כך. כך ראינו בתרגום אונקלוס ובתרגום יונתן ובפירוש רש"י על התורה.

כך גם בטור:

 

טור אורח חיים סימן תרכה

בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען
ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' … והסוכות שאומר
הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא
לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו

וכן בשולחן ערוך:

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכה

בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי
בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש

וכך מסביר הט"ז את הטור:

 

ט"ז אורח חיים סימן תרכה

כתב הטור תלה הכתוב מצות סוכה
ביציאת מצרים וכן הרבה מצות כו' נראה כוונת רבינו שעשה ממצות סוכה פרט יותר משאר
מצות וכן במ"ש אח"כ והסוכות שאומר הכתוב כו' דמשמע שיש בזה קשר למה שכתב
קודם לזה הוא בדרך זה דאיתא פלוגתא בפ"ק דסוכה ר"ע ס"ל
סוכות ממש קאמר קרא שהושיבם הקב"ה בשעת יציאת מצרים ור"א ס"ל ענני
כבוד הקיפם … ורבינו רוצה לסתום כר"א כמו שפרש"י בחומש
כר"א וכתב שם הרא"ם בפ' אמור שטעם רש"י דמשמע שהי' פועל אלהי באותן
סוכות וז"ד רבינו כאן שכתב שתלה הכתוב מצות סוכה בי"מ וכן הרבה מצות פירוש
שאין עיקר המצוה כדי להזכיר יציאת מצרים דאל"כ לא הל"ל תלה הכתוב אלא
הל"ל צוה אותנו מצות סוכה כדי להזכיר י"מ אלא ודאי המצוה בשביל נס אחר
אלא שתלה מצוה זו בי"מ כמו בהרבה מצות שאין בהם אלא התלייה בי"מ לא שזה
טעם המצוה…וע"כ שייך שפיר אחר מ"ש רבינו אח"כ והסוכות הם ענני
כבוד כו' דהיינו כרבי אליעזר שזכרנו וזהו מצוה בפ"ע לא בשביל זכר יציאת מצרים
כר"ע…

וכן כותב הב"ח:

 

ב"ח סימן תרכה':

ואמר הסוכות שאומר הכתוב וכו'
כלומר ודאי לרבי עקיבא דפרק קמא דסוכה דאמר סוכות ממש עשו להן לא ימשך ישיבת הסוכה
זכרון יציאת מצרים …אבל לרבי אליעזר דפליג עליה ואמר ענני כבוד היו ודבריו עיקר
דכן תרגם אונקלוס…

ומבאר הגר"א שגם ריש לקיש וגם
רבי יוחנן סוברים ענני כבוד. הגמרא רק היתה צריכה לתרץ את הפסוק כי לפי רבי יוחנן
אי אפשר ללמוד מהעננים שהם גידולי קרקע:

 

ביאור הגר"א אורח חיים סימן
תרכה

בסוכות כו'. כרבי אליעזר
שם י"א ב' ואע"ג דרבי עקיבא פליג עליה ולכאורה רבי יוחנו שם ס"ל כוותיה
מדהוצרך ללמוד מפסוק אחר וכן כל האמוראים שם אבל בירושלמי שם משמע דגם רבי
יוחנן ס"ל כרבי אליעזר
דגרסינן שם א"ר יוחנן כתיב באספך מגרנך
ומיקבך מפסולת שבגורן ושביקב את עושה לך סכך רשב"ל אומר ואיד יעלה מן הארץ
אמר רבי תנחומא דין כדעתיה ודין כדעתיה ר' יוחנן דו אמר עננים מלמעלה היו דו יליף
לה מאספך רשב"ל אמר עננים מלמטן היו דו יליף לה מעננים כו' ע"ש וכן
בב"ר פליגי שם בפי"ג ר"י ורשב"ל ר' יוחנן אמר אין עננים אלא
מלמעלן שנא' וארו עם ענני שמיא רשב"ל אומר אין עננים אלא מלמטן שנא' מעלה
נשיאים מקצה הארץ כו' ע"ש ועתוס' שם ד"ה בפסולת כו' וכן בת"א
מתרגמינן ארי במטלת עננין כו' וכן איתא במ"ר בכמה מקומות ומהן שם אמר
הקב"ה לאברהם אבינו אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך שנא' פרס
ענן למסך הרי במדבר בארץ מנין כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים לע"ל מניין שנא'
וסוכה תהיה לצל יומם כו' וכן במכילתא פ' בשלח ע"ש וערש"י בריש סוכה ב'
ב' ד"ה ההוא:

היות ובמצות סוכה יש צורך בכוונה
יותר מאשר בשאר המצוות (עיין ב"ח תחילת סימן תרכה') יש הקפדש יותר גדולה
בהבנת משמעות המצוה זכר למה נעשית. בשורה תחתונה מביא המשנה ברורה נפקא מינא
לכוונת האדם בסוכות בשם הפרי מגדים. חיוב זה מראה לנו שוב את דעתו של רבי אליעזר
(אבל זה לא מעכב ועל כך נבאר בהמשך):

משנה ברורה סימן תרכה' סעיף קטן
א'
:

וכתבו האחרונים שיכוין בישיבתה
שציונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וגם זכר לענני כבוד שהקיפן אז
עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש. וכל זה לצאת ידי המצוה כתיקונה הא דיעבד יוצא כל
שכיון לצאת לבד (פרי מגדים).

 

ענני כבוד אנושיים

 

מצד אחד אנו רואים שהסוכות הם זכר
לענני כבוד ולכל הניסים של מצרים. כך מובא בטור:

טור אורח חיים סימן תרכה

בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען
ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' תלה הכתוב מצות
סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין
אדם יכול להכחישנו והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו
והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו
ואין מי
שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים והסוכות
שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא
לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואע"פ שיצאנו
ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם
לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו
שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין
מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו

לפי הב"ח הסוכות של ענני
הכבוד מחברים אותנו לניסים האחרים של העננים ולשאר ניסים- עמוד הענן:

 

ב"ח סימן תרכה':

ואמר הסוכות שאומר הכתוב וכו'
כלומר ודאי לרבי עקיבא דפרק קמא דסוכה דאמר סוכות ממש עשו להן לא ימשך ישיבת הסוכה
זכרון יציאת מצרים …אבל לרבי אליעזר דפליג עליה ואמר ענני כבוד היו ודבריו עיקר
דכן תרגם אונקלוס…יעלה על ידי מצות סוכה שמצותה צלתה מרובה מחמתה זכר לענני כבוד
שהגינו מפני החמה ואם כן על ידי כך יזכור גם כן לאר נפלאותיו ונוראותיו שעשה עמהם
להגן עליהם תיכף ביציאתם ממצרים בענן כבודו כי בחמשה עשר בניסן היתה התחלת העננים
וכמו שכתוב בשעת יציאתם ממצרים וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו'
דמאחר שהסוכות שכרון לענני הכבוד הוא הוא זכרון גם כן ליציאת מצרים על ידי עמוד
הענן יומם וגו' להגן עליהם…

בהמשך דבריו של הב"ח אנו כל
כך לומדים ומעתיקים מענני הכבוד שהוא מעלה אפשרות של שינוי דיני הסוכה:

"ודע שה"ר אליה מזרחי
בפרשת בהעלותך הקשה למה לא צותה התורה שיעשו בסוכה אחד מלמעלה ואחד מלמטה
וארבעה מארבע רוחות דומיא דענני הכבוד
…והדבר ידוע שהאחד שלמטה לא היה להגן
מפני החמה כי אם להנמיך הגבוה ואין מזה זכרון לשאר ההגנות אשר הגין עלינו בציאת
מצרים"

אולם אם נתבונן בתכלית של העננים
האלה נגלה שמטרתם היא אנושית לגמרי:

 

טור אורח חיים סימן תרכה

והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם
הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש

 

וכן בשולחן ערוך:

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכה

בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי
בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש

אם כל המטרה זה צל מפני השמש, איך
על ידי זה מגיעים לזיכרון כל הניסים? אם כל התכלית הוא הצל מדוע "נצרך"
הקב"ה לכזה נס? מדוע שזה ייקבע לדורות מילוי צורך פשוט כל כך (מזגן) של עם
ישראל?

בהלכה ההקפדה היחידה בכוונה של
הבנייה של הסוכה שהיא תהיה ל".שם צל". לא חייבים לשם מצות סוכה. צריך
שיהיה מכוון לתכלית הפשוטה של תועלת של צל מפני השמש. כך מובא בשולחן ערוך:

שולחן ערוך סימן תרלה' הלכה א':

סוכה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה
כשרה והוא שתהיה עשויה לצל כגון סכות עכו"ם נשים בהמה כותיים רועים קייצים
בורגנין שומרי שדות.

משנה ברורה סעיף קטן א':

דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעינן
לשם סוכה בעינן כדכתיב חג הסוכות תעשה כלומר תעשה לשם סוכה להגין תחת צילה דבשביל
צל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב ולאפוקי אם עושה אותה לצניעות בעלמא להשתמש שם
לפעמים שלא יראו אותו או לדור בה כל השנה או לאוצר שזה אינה בכלל סוכה…אם אנו
רואין שמסוככת יפה שאין עושין כן  בשביל
צניעות מוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה

מתוך כל הנקודות הנ"ל אנו
רואים שאף על פי שנפסק הלכה כרבי אליעזר. האופי של הסוכות ענני כבוד הוא אנושי. א
זה ראינו מתוך הפירוט של הטור והשולחן ערוך על תכלית העננים שזה להגן מפני השרב
והשמש ומההלכה שצריך כוונה לשם צל. זה כמו להגיד שצריך כוונה שזה יהיה סוכות ממש.
מה תכלית סוכות ממש? צל. ולכן אם יש חריגה מתכלית הצל או כלפי מעלה (דירה של כל
השנה)  או כלפי מטה (לצניעות בעלמא) זה
פסול.

בו זמנית אנו רואים פרט חשוב מאוד
ביחס לנבדלותם של הסוכות שלנו. בסיבת קביעת התאריך של חג הסוכות מבאר הטור:

 

טור אורח חיים סימן תרכה

ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש
ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה
לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש
השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן
הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו

מקריאת הטור עולה שאלה: איך ניתן
לשחק עם התאריכים המקודשים? אם זה היה אמור להיות בניסן אז אי אפשר להזיז את הזמן?
הרי קדושת חג היא מהותית ואלוהית! ואם זה בתשרי היינו מצפים שזה יהיה על סמך משהו
שקרה בתשרי?!

מה"גזור הדבק" של חג
הסוכות אנחנו יכולים ללמוד בדיוק על האופי של חג הסוכות.

לפי הטור מטרת הסוכות הם לדעת את
גדולת הבורא, לבסס את אמונתנו ביכולתו של ה', לזכור ניסים ונפלאות של מצרים ושל כל
הניסים והנפלאות. אבל יש בעיה- המצוה היא אנושית לגמרי:" ודרך כל אדם לעשות
סוכה לצל ולא הייתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך". לכן צריך לתת
לכל המצוה בסיס נבדל, היפך ההיגיון האנושי.

כמובן צריך להסביר שזהו לכתחילה
מהות קדושת הזמן. לא שהיה "צורך" לנבדלות של המצוה אלא שזהו הלכתחילה של
המצוה. ענני כבוד בתלבושת של סוכות ממש. אפשר לומר שאנו מצווים על סוכות של
"ענני ממש".
הגבול הדק הזה שבין צד אחד- סוכת מצות המלך, עננים, נבדלות, זיכרון כל הניסים
ונפלאות, גדולת הבורא, סוכות של תשרי, סוכת של ר' אליעזר, לבין הצד השני- סוכות
לשם צל ולא לשם מצוה (אפילו סוכה של גוי כשרה), להגנה מפני השמש והשרב, סוכות של
רבי עקיבא. זה חג הסוכות. לכן ריש לקיש יכול ללמוד על עננים שהם גידולי קרקע. כי
זה עולם הטבע שלנו בסוכות. מתייחסים לעננים בהתייחסות אנושית (כמו התועלת הפשוטה
שיש לאדם מעשיית סוכה לצל). על ידי זה הוא נאחז בענני כבוד למעשה. כך מופיע לנו
ענני הכבוד והשכינה בסוכות.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *