פתיחה

 

נראה שמצות סוכה פשוטה. אנחנו בונים
לעצמנו סוכות, מעין בתים אבל קצת יותר עראי על מנת לזכור את יציאת מצרים
ואת הניסים שה' עשה איתנו. ניתן להוסיף על כך את הרעיונות של יציאה לטבע, ושל
התחברות לארץ ישראל או אמונה בה' והסתמכות על העראיות. כשאנו מתבוננים בהלכות
הבנייה של הסוכה אנחנו נתקלים במספר קשיים. אנחנו נראה שדרך הבניה של הסוכה יראה
לנו בסופו של דבר שצריך לתת הסבר לסוג השכינה שאנו מתחברים אליה בסוכות דרך
הישיבה בסוכה.

מתוך התבוננות בדיני סוכה נראה שרבים
ההלכות שלא מסתדרות עם ההיגיון הרגיל של בנין נורמאלי.

 

אדריכלות לא פרקטית

 

דין גוד אסיק אמחיצתא

 

את אפשרות לדין גוד אסיק אמחיצתא  (ועוד כמה דינים בהלכות סוכה) לומדת הגמרא
מהלכה למשה מסיני:

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ה עמוד ב

דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב: שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה
מסיני
.

רש"י:

מחיצין: הלכות מחיצה.

ובהמשך הגמרא מפרטת:

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ו עמוד ב

כי אתאי הלכתא – לגוד ולבוד ודופן עקומה.

רש"י :

לגוד – להיכא דצריך למיגד, או גוד אחית או אסיק, כגון אכסדרה
בבקעה, דאמרינן בה: פי תקרה יורד וסותם.

ולבוד – פחות משלשה.

דופן עקומה – פחות מארבע
אמות.

מקרה שבו ההלכה הזאת מתממשת:

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ד עמוד ב

תנו רבנן: נעץ ארבעה קונדיסין וסיכך על גבן, רבי יעקב מכשיר וחכמים
פוסלין. אמר רב הונא: מחלוקת על שפת הגג, דרבי יעקב סבר: אמרינן גוד אסיק
מחיצתא
, ורבנן סברי: לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. אבל באמצע הגג – דברי הכל
פסולה. ורב נחמן אמר: באמצע הגג מחלוקת.

רש"י:

ובנה בה עמוד גבוה עשרה – רחוק מן דפנות הרבה, ובו הכשר סוכה, שיש
בראשו שבעה ומשהו על שבעה ומשהו.

גוד אסיק מחיצתא – של עמוד,
שמבחוץ סביב, הגביהם עשרה סביבות ראשו – והרי יש בהן גובה עשרה, וחשובה סוכה על
ראשו, ודופני העמוד דופנותיה על ידי גוד אסיק, וסכך של מעלה כשר לה, דאינו למעלה
מעשרים מראש העמוד.

בהלכה נפסק כך בשם "יש
מכשירין":

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרל סעיף ו

נעץ ד' קונדסין, בין באמצע הגג בין על שפת הגג, וסיכך על גבן, פסולה;
ויש מכשירין בנעץ על שפת הגג, משום דאמרינן:
גוד אסיק מחיצתא.

משנה ברורה:

(כט) בין על שפת הגג וכו' פסולה – ואף דלגבי שבת לכו"ע אמרינן
גוד אסיק מחיצתא לגבי סוכה ס"ל דבעינן מחיצות ממש:

(ל) משום דאמרינן גוד וכו' – פי' כאלו שפת כותל הבית מעלה את
מחיצותיה למעלה והרי יש לסוכה מחיצות
. ודוקא כשהגג אינו בולט מן הבית ולחוץ
אבל כשהגג בולט לחוץ אפילו לגבי שבת לא אמרינן גוד אסיק כדלעיל בסי' שמ"ה
סט"ז:

(לא) אסיק מחיצתא – ודוקא כשהוא על שפת הגג ממש אבל רחוק מזה אפילו
פחות מג"ט לא אמרינן לבוד וגוד לכו"ע והלכה כדעה א' דבכל גווני לא
אמרינן לגבי סוכה גוד אסיק:

ברור שעל פי הגיון פשוט אין שום מקום לומר שמעלים מחיצות דמיוניות
למעלה. אם אין מחיצה אז אין מחיצה. עצם העובדה שהלכה למשה מסיני מחדשת כזה דבר
מלמד שהתורה רואה מחיצה כזאת בתור מחיצה אמיתית. האם ניתן לומר שזה מחיצה דמיונית
ב"כאילו"?

פי תקרה יורד וסותם

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יח עמוד א

אתמר, סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין – כשרה. שאין לה פצימין,
אביי אמר: כשרה, ורבא אמר פסולה. אביי אמר כשרה אמרינן: פי תקרה יורד וסותם.
רבא אמר פסולה: לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם.

רש"י:

סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין – כגון חצר המוקפת אכסדרה כדפרישית
במתניתין, וסיכך באוירה של חצר, וסמך הסכך על שפת קירוי של אכסדרה, ואין מחיצות
פנימיות מועילות לסוכה, דיש בתקרת האכסדרה יותר מארבע אמות, אבל לצד הסוכה יש
לאכסדרה פצימין – עמודין כמין חלונות, וביניהם פחות פחות משלשה – כשרה, דאמרינן
בהו לבוד.

אמרינן פי תקרה יורד וסותם – מכל צד.

רבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם – כדמפרש טעמא לקמן, פי
תקרה – עוביין של נסרים בחודן, וכן עובי ראשיהן הכלה לצד סוכה.

וכך נפסק בהלכה:

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרל סעיף ח

 סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה
פצימין, בין שהיו נראים מבפנים ואין נראין מבחוץ, בין שהיו נראים מבחוץ ואין נראים
מבפנים, כשרה; לא היו לה פצימין, פסולה, מפני שהיא סוכה העשויה כמבוי, שהרי אין לה
אלא ב' צידי האכסדרה, ואמצע האכסדרה אין בו כותל, ושכנגדו אין לו פצימין (פצים
פירוש לחי ומזוזה) (כל זה הוא לשון הרמב"ם, אבל אחרים חולקין; ולכן אין לעשות
סוכה בכה"ג).

משנה ברורה:

(לז) סיכך ע"ג אכסדרה – פי' אכסדרה זו היא שני כתלים זה כנגד זה
ומקצתה מקורה וסמוך לקירוי עד הקצה האחר סיכך הסכך נמצא שהסוכה הזו אין לה אלא ב'
כותלים. ופצימין הוא שני עמודים בולטים ברוח השלישי אע"פ שבסוכה אחרת שאין לה
אלא שני כותלים ועשויים כמבוי זה כנגד זה אמרינן בס"ג דצריך פס ד' ומשהו כאן
דיי בפצימין דכיון שיש פצימין אמרינן פי תקרה יורד וסותם כלומר פי תקרה של
האכסדרה שהוא הקירוי של אכסדרה יורד וסותם נמצא שיש לסוכה דופן ג'
אבל בלא
פצימין לא אמרינן דיורד וסותם ופצימין אלו אע"פ שאינם נראים בפנים לעומד
בסוכה אלא לעומד חוצה לה וגם לא נעשו לכתחלה בשביל מחיצת הסוכה מ"מ מועילים…

(לח) בין שהיו נראין בפנים – היינו שהעומד בסוכה רואה אותן שבולטין
מן הכותל לצד פנים:

(לט) בין שהיו נראין מבחוץ וכו' – היינו שמבחוץ ניכר שבולט כמו עמוד
כזה ומבפנים נמשך עם הכותל בשוה:

(מ) אבל אחרים חולקין וכו' – כתב הט"ז מי שרוצה לעשות סוכתו
בבית שלו ולפרוץ הגג למעלה כמו שנוהגים וכותלי הבית יהיו כותלי הסוכה דהיינו שרוצה
לעשות הסוכה בזוית של כותל מזרח וכותל דרום ונמצא שאין כאן אלא שני מחיצות ולמעלה
מונח קורת הבית בזה לכו"ע יש לומר פי תקרה יורד וסותם דקורה זו לצורך הבית
נעשה והסוכה ג"כ בבית וא"כ הו"ל כאלו יש לה שלש מחיצות ומ"מ
כיון דלא הוי מחיצה ממש רק ע"י פי תקרה צריך לעשות לה גם צורת הפתח

דהיינו שישים תחת הקורה שני קנים אחד אצל כותל הבית ואחד במקום סיום המחיצה דהיינו
במקום שכלה הסכך של הסוכה (ואף דבעלמא צוה"פ לבד לא מהני במקום מחיצה ג'
כנ"ל בס"ב הכא בצרוף פי תקרה מהני) והעתיקו דבריו כמה אחרונים. אמנם
בפמ"ג וכן בבכורי יעקב מפקפקין בזה לפי מה דמסיק המ"א דלא אמרינן פי
תקרה יורד וסותם כ"א בשרחב הקירוי ד"ט וסתם קורת הבית אינו רחב כ"כ
וע"כ מסיק בבכורי יעקב דטוב יותר שישים פס אחד שרחב טפח מרווח תחת הקורה פחות
מג"ט מן הכותל של הבית וקנה אחר במקום שכלה הסכך של הסוכה דזה כשר בלא פי
תקרה יורד וסותם כמו בשאר סוכה שלשת דפנות ובזה לא בעינן רוחב הקורה ד"ט
כמבואר בס"ב:

(מא) אין לעשות סוכה בכה"ג – כתב הלבוש דהיינו רק לכתחלה אבל
בדיעבד יש לסמוך על דעה ראשונה
:

מההלכה אנו רואים שיש אפשרות לסמוך על כלל זה (ויש חולקים ויש כאלה
שמוסיפים קריטריונים ואין זה במקרה כי זה באמת לא הגיוני לסמוך על זה בפשטות).
ברור שלמתוח את המחיצות עד למטה זה דבר הזוי לחלוטין. האם מישהו היה מסכים לגור
בכזה בית? האם ניתן לומר שבגלל שזה בסך הכל לזכר אז פחות הקפידו? האם ניתן לומר
שבהלכה למשה מסיני יש פחות הקפדה? האם ההלכה אכן רואה את המחיצות האלה כאמיתיות?

הירושלמי אפילו רוצה לבאר את מחלוקת תנא קמא ור' יהודה של פרק א'
משנה א' (שתנא קמא פוסל סוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה ור' יהודה מכשיר) בכך שהם
חולקים ב"פי תקרה יורד וסותם":

תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק א הלכה א

אמר רבי אבין רבי יודה כדעתיה ורבנן כדעתהון דתנינן תמן וכן גשרים
המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי רבי יהודה וחכמים אוסרין היך מה דאת אמר תמן
את רואה את התקרה כאילו היא יורדת וסותמת כך את אמר הכא את רואה את המלתירה כאילו
היא יורדת וסותמת
היא דעתיה דרבי יהודה בסוכה היא דעתיה במבוי היא דעתהון
דרבנן בסוכה היא דעתהון במבוי

הירושלמי מדבר על גשרים הפולשים במסכת עירובין:

 

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף צה עמוד א:

הבונה עלייה על גבי שני בתים, וכן גשרים המפולשים – מטלטלין תחתיהן
בשבת, דברי רבי יהודה. וחכמים אוסרין.

גמרא: אמר רבה: לא תימא היינו טעמא דרבי יהודה משום דקא סבר שתי מחיצות
דאורייתא, אלא משום דקסבר: פי תקרה יורד וסותם.

לא מדובר פה על דין צדדי. כך הירושלמי רוצה להסביר את המחלוקת
הראשונה של המסכת.

 

 

דופן עקומה

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יז עמוד א

בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות – פסולה.

רש"י :

בית שנפחת וסיכך כו' – גגו נפחת באמצעו רחוק מן הדפנות לכל צד, וסיכך
על הפחת באמצעו, ונמצא תקרת הבית, שהיא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי, מפסקת בין
דפנות לסכך כשר.

אם יש מן הסיכוך הכשר ולכותל ארבע אמות – פסול, דבארבע אמות לא נאמר
למשה מסיני דופן עקומה, אבל בפחות – כשרה, הלכה למשה מסיני: רואין תקרת הבית
כאילו היא הדופן שנעקם למעלה
, ואין כאן סכך פסול לפסול הסוכה, ולא יישן תחת
זה.

וכן בדין נוסף:

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ד עמוד א

היתה גבוהה מעשרים אמה, ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני
כולה, ויש בה הכשר סוכה – כשרה. ומן הצד, אם יש משפת איצטבא לכותל ארבע אמות –
פסולה, פחות מארבע אמות – כשרה. מאי קא משמע לן – דאמרינן דופן עקומה? תנינא: בית
שנפחת וסיכך על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות – פסולה. הא פחות מכאן –
כשרה! – מהו דתימא: התם הוא דחזיא לדופן, אבל הכא דלא חזיא לדופן – אימא לא, קא
משמע לן. היתה גבוהה מעשרים אמה, ובנה איצטבא באמצעיתה, אם יש משפת איצטבא ולדופן
ארבע אמות לכל רוח ורוח – פסולה, פחות מארבע אמות – כשרה. מאי קא משמע לן –
דאמרינן דופן עקומה, היינו הך! – מהו דתימא: דופן עקומה מרוח אחת אמרינן, אבל כל
רוח ורוח – לא, קא משמע לן.

רש"י :

מן הצד – כגון אם בנה האיצטבא על פני אחד מדופני הצדדים.

אם יש משפת איצטבא ולכותל – השני, שהרחיקו ממנו ארבע אמות.

פסולה – דלא הוכשרו באיצטבא זו אלא שתי דפנות, אותו שסמוך לה מן הצד,
והאמצעי שראש האיצטבא מגיע לו.

פחות מארבע אמות כשרה – שאף הוא הוכשר על ידה, דקיימא לן (סוכה ו,
ב): הלכה למשה מסיני דמכשרי סוכה על ידי עקימת דופן עד ארבע אמות חסר משהו, ורואין
סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו, ועקום עד כנגד שפת
האיצטבא
, וכאן מודדין את גובהן משפת האיצטבא ולמעלה, ואף על פי שמתחתיו נמשך
כלפי חוץ, הואיל וראשו אינו כלה על כן זהו גובה חללה, והרי נתמעט חללה מתחתיו.

התם הוא – דאמר דופן עקומה – משום דדופן דידה חזי לדופן, דאינו גבוה
מכשיעור, ואין צריך לעקמו אלא כדי לקרבו לסכך.

אבל הכא דלא חזי לדופן – ועקימותו משום דליתחזי למיהוי דופן הוא – לא
אמר, קא משמע לן.

וכך נפסק להלכה:

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלב סעיף א

סכך פסול, פוסל באמצע בד' טפחים; אבל פחות מד', כשרה, ומותר לישן
תחתיו מן הצד אינו פוסל אלא בד' אמות, אבל פחות מד' אמות, כשרה דאמרינן דופן
עקומה, דהיינו לומר שאנו רואים כאלו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל,
ודבר זה הלכה למשה מסיני. הילכך בית שנפחת באמצע וסיכך במקום הפחת ונשאר מן התקרה
סביב בין סכך כשר לכותלים פחות מארבע אמות, כשרה, ומיהו אין ישנים תחתיו כל זמן
שיש בו ארבעה טפחים…

משנה ברורה:

 כאלו הכותל נעקם וכו' – משמע
לכאורה מלשון זה דדוקא כשהדפנות מגיעות לסכך אבל אם אין הדפנות מגיעות לסכך אף
דבעלמא לא קפדינן בזה כדלעיל בסימן תר"ל ס"ט דחשבינן כאלו מגיעות למעלה
עד הסכך אפ"ה בענינינו דיש סכך פסול על הסוכה ואנו רוצין להכשירה משום דופן
עקומה לא אמרינן ד"ע בזה וי"א דאפילו אינם מגיעים הדפנות לסכך נמי
אמרינן רואין כאלו הדופן מגיע עד למעלה ונכפף
ואפשר היכי דמן הדפנות עד הסכך
הוא פחות מג"ט לכו"ע יש להקל דאמרינן לבוד ודופן עקומה:

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלג סעיף ו:

אם בנה האצטבא מן הצד, אם יש מן האצטבא עד כותל השני פחות מארבע
אמות, כשרה על האצטבא דווקא; ואם לאו, פסולה.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלג סעיף ז:

אם בנה האצטבא באמצע, אם יש ממנו לכותל לכל צד פחות מארבע אמות, כשרה
על האצטבא אפילו אם גבוה יותר מעשרה; ואם יש בינה לכותל ארבע אמות, פסולה, אפילו
האצטבא גבוהה עשרה.

משנה ברורה:

(יט) מן הצד – ר"ל בצד דופן אחד ומ"מ הגיעה עד דופן האמצעי
וא"כ יש לה שתי דפנות:

(כ) פחות מד"א כשרה – מתורת דופן עקומה דכל שהוא פחות
מד"א רואין אנו את הכותל והסכך כאלו הכל דופן שנתעקם ונשתפע מקרקעיתה עד מקום
הסכך הכשר שכן דרכו של כותל להתעקם עד כדי שיעור זה
וא"כ יש לה ג' דפנות
ודע דכ"ז דוקא בשהדפנות מגיעים לסכך דאי אינם מגיעים א"א לומר דרואין
אנו את הכותל והסכך כאלו הם דופן אחת שהרי אין נוגעים כלל זה בזה:

(כא) על האיצטבא דוקא – דמשם ולהלן א"א להכשיר אגבה דאיצטבא
כדלעיל דהא ליכא שם סכך כשר שהרי עשית לסכך דופן וא"כ הוא יושב תחת הדופן
ומ"מ לצד הפתח מותר לישב אף להלן מן האיצטבא דשם יש סכך רק שהוא למעלה מעשרים
ושפיר מתכשר אגבה דאיצטבא וכבסעיף שלפני זה: (כב) כשרה על האיצטבא – כנ"ל
מתורת דופן עקומה ואשמועינן הכא דגם בכמה רוחות בב"א אמרינן דופן עקומה
בענינינו
:

לפי הדין הזה אנחנו יכולים לעקם דפנות ולהחשיב סכך פסול כחלק מהדופן
ובכך להכשיר את הסוכה. איך זה הגיוני? ממתי אפשר ככה "לעגל פינות"  (תרתי משמע)? הרי הזוית הןא 90 מעלות? ברור
שמהנדס בנין לא היה מאשר כזה דבר, מדוע שבדיני סוכה זה יהיה אפשרי (וכשר לכתחילה)?

 

דופן שלישית טפח

 

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ו עמוד ב

ושאין לה שלש דפנות. תנו רבנן: שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח…
רבנן סברי… ואתאי הלכתא וגרעתה לשלישית, ואוקמה אטפח.

רש"י :

כהלכתן – כשיעור משך סוכה.

למרות שעל פי התורה צריך שלוש דפנות, באה הלכה למשה מסיני ומכשירה את
הדופן שלישית בטפח.

וכך נפסק להלכה:

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרל סעיף ב

דפנות הסוכה, אם היו שתים זו אצל זו כמין ג"ם; עושה דופן שיש
ברחבו יותר על טפח ומעמידו בפחות מג' לאחד מהדפנות, ויעמיד קנה ( כנגד הכותל)
(טור) כנגד אותו טפח, ויעשה לה צורת פתח שיעמיד קנה עליו ועל הטפח, וכשרה אף על פי
שהקנה שעל גביהן אינו נוגע בהן. הגה: ואם הטפח והדופן מגיע לסכך, אין צריך קנה על
גביהן …

 

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תרל סעיף ב

ו) דפנות הסוכה וכו' – … דילפינן בגמרא מקראי דלא קרוי סוכה
ע"י הסכך לבד אא"כ יש לה ג' דפנות והלכה למשה מסיני דאחת מן הדפנות
סגי בטפח אחת
, דמכל מקום בעינן שיהיה נראה כדופן…

מדברי ר"ת אנו למדים שסוכה כזאת היא בדיוק הסוכה הקדושה מהתורה
וכל התוספת זה תוספת של דרבנן. כלומר שלא מדובר על מצב דיעבדי (כאשר אין לאדם
יכולת לבנות כמו שצריך למשל) אלא על עיקר דין התורה:

 

תוספות מסכת ביצה דף ל עמוד ב

וקשה דמשמע הכא דמה שעצי סוכה אסורין היינו מטעם מוקצה וכן משמע בשבת
(דף מה. ושם) הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו ולעיל קאמר מה חג לה' אף סוכה לה'
אלמא דאסורין מדאורייתא ותירץ ר"ת דמה שאמר מה חג לשם אף סוכה לשם היינו
לפי שיעור סוכה כגון ב' דפנות ושלישית אפי' טפח אבל אי עביד דפנות שלמות יותר
משיעור סוכה לא נפיק מקרא
ועל היותר קאמר שאסור מטעם מוקצה.

ההלכה מצריכה שהדופן השלישית תהיה נראית כדופן לכן זה צריך להיות
צמוד ועם צורת הפתח. אף על פי כן קשה: אם צריך שלוש דפנות איך הטפח הזה יכול
להיחשב כדופן שלימה? איך זה הגיוני שמושכים דופן שלימה? מאיזה מובן הוא דופן? הרי
יכול להיכנס רוח, חיות,אנשים רואים מבחוץ וכו'.רואים שההלכה מתייחסת אל זה בשווה
ולא רק כדבר דמיוני (עובדה שרוצים למעשה שזה יראה כמו דופן ולכן הוסיפו לא כמה
תנאים כמו צורת הפתח).

 

דין לבוד

 

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ד עמוד א

היתה פחותה מעשרה טפחים, וחקק בה כדי להשלימה לעשרה, אם יש משפת חקק
ולכותל שלשה טפחים – פסולה,  

פחות משלשה טפחים – כשרה.

רש"י:

וחקק בה – גומא באמצע.

כדי להשלימה לעשרה – כנגד הגומא, ובאותה גומא הכשר סוכה באורך ורוחב.

פחות משלשה – כלבוד, הלכה למשה מסיני, וחשבינן ליה כאילו החקק
לבוד ומגיע עד הכותל
, לבוד – סניף, אפושטי"ץ +נפח, זיז היוצא מן הכותל+
בלעז, דבר שמאריכין אותו על ידי סניפין, כדי לסנוף חקק על חקק.

וכך מובא במשנה ברורה:

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תרל סעיף ב

… דהיינו אם יש לו שתי דפנות סמוכות זו אצל זו כמין ד יקח דף שיש
ברחבו טפח מרווח דהיינו טפח ומשהו ויעמידו בריחוק מקום פחות מג' טפחים לאחד
משתי הדפנות וכל פחות מן ג' טפחים כלבוד דמי
ונמצא שיש כאן ד' טפחים והוא רוב
דופן מהכשר סוכה.

ומעמידו בפחות מג' וכו' – דאז הוי לבוד…

גם כאן אנחנו נתקלים באותה הבעייתיות. את העיקרון הזה של
"לבוד" ניתן להרחיב לעוד מקרים כגון גובה הדפנות ולגבי הסכך ועוד. ברור
שגם כאן נראה כמו "טריק" (ואי אפשר לומר כן), מדוע שבהלכות בנין הסוכה
הכך כך מעשיים ופרקטיים פתאום יש חורים (תרתי משמע)?

 

דין פסל היוצא מן הסכך

 

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יט עמוד א

תנא: פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה. מאי פסל היוצא מן הסוכה? אמר
עולא: קנים היוצאים לאחורי סוכה. – והא בעינן שלש דפנות! – בדאיכא. – והא בעינן
הכשר סוכה! – בדאיכא. – והא בעינן צלתה מרובה מחמתה! – בדאיכא. – אי הכי מאי
למימרא? – מהו דתימא: הואיל ולגוואי עבידי, ולבראי לא עבידי – אימא לא, קא משמע
לן.

רש"י :

לאחורי סוכה – חוץ לדופן אמצעי, שהוא אחוריה של הסוכה.

קנים – מן הסכך.

והא בעינן הכשר סוכה – שהיא שבעה טפחים, דעל כרחך סוכה באפי נפשה
היא, ומובדלת מזו.

לבראי לא עבידי – דופן אמצעי זה לא לכך נעשה, וגם שבצדדין תחלתן לשם
סוכה נעשו, אלא שהכניס דופן אמצעי לתוכן [אחר] שראה שהיתה דייה בכך.

לפנים מן הסוכה – לצד דופן רביעי הפתוח, משוכין ויוצאין להלן מאורך
דפנות הצדדין.

וממשכא ואזלא חד דופן – מדופני הצדדין בהדייהו.

מהו דתימא – כיון דלא ממשיך דופן שני בהדה – מוכח מילתא דבאפיה נפשה
היא, והא לית בה שבעה טפחים בהכשר סוכה.

קא משמע לן – דמן סוכה הוא, והוי כשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח,
דלא ממשכא עד הרביעית וכשרה.

ורש"י במקום אחר (לגבי דין של איצטבא):

רש"י מסכת סוכה דף ד עמוד א

… ואמרינן לקמן (סוכה יט, א): פסל היוצא מן הסוכה – נידון כסוכה,
ומפרשינן ליה: אם יש הכשר סוכה ביחד, ועוד יש בסוכה משם והלאה פסל, היינו סכך
העשוי בפסולת גורן ויקב, שזהו דרכן ליעשות, ויוצא מהכשר סוכה, שאין לו הכשר דפנות
– נידון כסוכה.

וכך נפסק בהלכה:

 

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ד הלכה ג

קנים היוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה ודופן אחת נמשכת עמהן הרי הן
כסוכה.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרלא סעיף ו

קנים היוצאים לאחורי הסוכה, כגון שאחורי דופן אמצעי בולטים קנים מן
הסכך ויש בהם הכשר סוכה, וצלתה מרובה מחמתה וג' דפנות, כשרה, אע"פ שהדופן
האמצעי לא נעשה בשבילם אלא בשביל עיקר הסוכה שהוא לפנים ממנו.

משנה ברורה:

(יג) ויש בהם הכשר סוכה – של שבעה על שבעה טפחים:

(יד) אע"פ שהדופן האמצעי לא נעשה בשבילם וכו' – כגון שהרחיק
דופן אמצעי משפתו והכניסו יותר מאמה לתוך המחיצות אחר שראה שהיתה דיה בכך ומינכר
מילתא שהיא נעשה בשביל סוכה פנימית מ"מ מועלת המחיצה זו גם לבראי
והסכימו אחרונים דאפילו אם המחיצה זו נעשית רק ע"י לבוד ג"כ מהניא אף
לבראי:

אם יש סכך כשר שיוצא מחוץ לתחום הסוכה במקרים מסויימים מותחים את
הדפנות כאילו הם שם ומתחת לסכך היוצא כשר. כאן הדבר החידוש ש"מותחים" את
המחיצות.

על מנת להבין את ההגיון שבדינים אלו צריך קודם כל להאמין שאכן
לגבי מצות סוכה דינים אלו נחשבים כריאליים ופרקטיים. לא מוזכר שזה דיעבדי או שאין
הקפדה. זה מובא באופן שכך זה קיים ואפילו כהלכה למשה מסיני (שקשה לומר שהלכה למשה
מסיני חידשה משהו "גרוע") . אם נרצה לקחת ברצינות את מצות סוכה והלכותיה
נצטרך מצד אחד לקבל את חוסר ההגיון ומצד שני גם כן לנסות לתת בזה הגיון ולהסביר חוקיות
משלה
(שפועלת בסוכות).

 

סוכות ענני כבוד

את תחילת הפתרון לשאלות שלנו ניתן למצוא במקור של הסוכה. יש מחלוקת
תנאים זכר למה עושים סוכה:

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יא עמוד ב

דתניא: +ויקרא כג+ כי בסכות הושבתי את בני ישראל – ענני כבוד היו,
דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם

רש"י מסכת סוכה דף יא עמוד ב

ענני כבוד היו – סוכות שאמר הכתוב שהושיבם במדבר.

סוכות ממש – מפני החמה, בשעת חנייתן היו עושים סכות.

בפשטות נראה שיש כאן מחלוקת רעיונית או הסטורית זכר למה עושים. ר'
אליעזר זה זכרון לנס שמימי יותר ולפי ר' עקיבא זה זכר למשהו פרקטי יותר. אלא שמתוך
התבוננות בגמרא רואים שלמדו מדעתו של ר' אליעזר גם הלכה בהלכות הסוכה. הלכה הקובעת
שצריך לסכך עם סכך שגידולו מן הארץ ושאינו מקבל טומאה:

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יא עמוד ב

זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה כו'. מנא הני מילי? אמר ריש לקיש: אמר
קרא +בראשית ב+ ואד יעלה מן הארץ, מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ –
אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. – הניחא למאן דאמר ענני כבוד היו

רש"י מסכת סוכה דף יא עמוד ב

ואד יעלה מן הארץ – שמע מינה עננים גידולי קרקע נינהו, וסוכה
מעננים ילפינן, שהרי זכר לענני כבוד הוא, כדכתיב /ויקרא כג/ כי בסוכות הושבתי
ומתרגמינן: ארי במטלות ענניי.

אין מקבל טומאה – דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם,
וזה איננו אחד מאלה.

כלומר שלא מדובר על רעיון בלבד אלא על הלימוד ההלכתי להלכות הסכך.
וכך גם נפסק בהלכה:

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכה

בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל הם
ענני כבוד
שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש.

וכן מבאר הגר"א:

 

ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרכה

בסוכות כו'. כרבי אליעזר שם י"א ב'…

מכאן צריך להסיק שהיכולת ל"גמישות" בדיני הסוכה נובעת היא
מהמקור ה"ענני" של הסוכות. אם הסוכות הם זכר לענני הכבוד אז ממילא יתכן
אפשרות שהדינים הפרקטיים ישתנו מעט לפי חוקיות אחרת של ענן. מצד אחד יש כאן עשיית
מבנה מצד שני התכלית של כל הסוכה והמקור של הסוכה הוא ממקור פחות הגיוני- ענני
כבוד.

אם נדייק יותר נראה שהלימוד מענני הכבוד לימד דווקא על הסכך:

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרל סעיף א

כל הדברים כשרים לדפנות ( וא"צ להעמידם דרך גדילתן) (טור),
ואפילו חמתה מרובה מצלתה מחמת הדפנות, כשרה. הגה: מ"מ לא יעשה הדפנות מדבר
שריחו רע (ר"ן), או דבר שמתייבש תוך ז' ולא יהא בו שיעור מחיצה (ד"ע).

משנה ברורה שולחן ערוך אורח חיים סימן תרל סעיף א

דדפנות לא איקרי סוכה

אנו רואים שרק על הסכך יש דינים מיוחדים ואילו הדפנות יכול להיות מכל
דבר למעט שריחו רע.

כך גם כותב רש"י בתחילת המסכת:

 

רש"י סוכה דף ב .:

ועל שם הסכך קרויה סוכה

 

רש"י סוכה דף ב .:

וסוכה היינו סכך כשמה

אם נתבונן על כל הדינים שהבאנו לעיל ניתן לומר שבכל הדינים האלה בולט
חוסר הרלוונטיות של הדפנות ביחס לרלוונטיות של הסכך. את הדפנות שלא נלמדו מענני
הכבוד ניתן לקצר, להאריך, לדמיין, למשוך, להוריד וכו' והכל מתוך המשך של הסכך.
הסכך הוא ממשיך את הדפנות. למשל בדין פסל רואים שהסכך מושך את הדפנות אליו. בדין
דופן עקומה הדופן בא לקראת הסכך ומתעקם אליו. בדין גוד אסיק אמחיצתא הם ממשיכים עד
הסכך. כלומר הדפנות כבר "מוצאות את הדרך" להגיע ולהתקיים בשביל הסכך.
הסכך שהוא העננים צריך את הדפנות על מנת לחול במציאות והוא בשביל זה נעזר במינימום
של דפנות. כך מכוון תכלית הסוכה.

 

סיכום ומסקנות

מצות סוכה חושף אותנו לדיני פרקטיקה ייחודיים. יש מן משחק של פרקטיקה
וחוסר פרקטיות של הדינים. את סיבת הדבר צריך לתלות בלימוד הסוכה מענני הכבוד. הדגש
הספציפי הוא דווקא על הסכך. בדינים רואים שהדפנות נטפלות לסכך. מתוך זה יוצא לנו
הבנה על כלל הלכות סוכה ועל כל סוגיות הבקיאות של מסכת סוכה. כמו למשל הדיון
המפורט אם צריך סוכת ארעי או סוכת קבע, וכן בדין תשבו כעין תדורו וכן הדפים של
הגמרא העוסקות ממש בפרקטיקה (למשל -פאי, חישוב שטח, ומשפט פיתגורס דף ח.).יש כאן
גבול דק שבין סוכות ענני כבוד לבין השאיפה והדרישה לסוכות פרקטיות. יש לנו הזדמנות
לבנות במו ידינו בנין אמיתי ופרקטי של כל משמעות ענני כבוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *