זבולון


בראשית ל' ט"ז: "ויבא  יעקב מן השדה בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר, אלי תבא, כי שכר שכרתיך בדודאי בני. וישכב עימה בלילה הוא. וישמע אלוהים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי. ותאמר לאה נתן אלוקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי, ותקרא שמו יששכר. ותהר עוד לאה ותלד בן שישי ליעקב ותאמר לאה זבדני אלוקים אותי זבד טוב, הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו שישה בנים. ותקרא שמו זבולון".


רש"י ד"ה בלילה הוא: "הקב"ה סייעו שיצא משם יששכר (נידה ל"א ע"א)". ד"ה וישמע אלוקים: "שהייתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים (ב"ר ע"ב ה')". ד"ה יזבלני: "לשון בית זבול…בית מדור. מעתה לא תהא עיקר דירתו, אלא עימי, שיש לי בנים כנגד כל נשיו".


תרגום יהונתן על פסוק ט"ז: "ועל יעקב מן חקלא ברמשא, ושמעת לאה קל נהיקה דחמרא, וידעת דהא יעקב אתא, ונפקת לאה לקדמותה…ושכיב עמה בלילא ההיא".


נידה ל"א ע"א: "…דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: וישכב עמה בלילה הוא? מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה שנאמר: יששכר חמור גרם. חמור גרם לו ליששכר…"


רש"י ד"ה הוא: "קודשא בריך הוא סייעה, שנטה חמורו של יעקב לאוהל לאה, ואותו הלילה של האחרות היה".


מהתבוננות שיטחית על המהלך שמביא להולדת יששכר וזבולון, נראה שמכירת הדודאים ו"קנית" לאה את משכב יעקב באותו לילה, הם הגורמים ללידת יששכר. ממילא ברור שנתון זה הוא שישפיע על בחינת אופיו ושמו. לעומתו, על זבולון לא מובא כלל מה הגורם ללידתו, שהרי מבחינת חלוקת התולדות קיבלה לאה מעבר למגיע לה להופיע כבר אצל יהודה (כפי שראינו בקריאת שמו של יהודה בבראשית כ"ט ל"ה: "ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה'…" ומבאר רש"י במקום ד"ה הפעם אודה: "שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות"), כשאת שכר הדודאים מקבלת לאה ביששכר?


אולם בהתבוננות מעמיקה, ניתן לראות שהתהליך שקורה בלידת יששכר וזבולון הוא מורכב יותר.


אנו רואים באופן מפתיע שבמקום להזכיר את הדודאים הגורמים בעקיפין ללידת יששכר, אומרת לאה: "נתן אלוקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי". כלומר היא תולה


את לידת  יששכר בהכנסת שפחתה לביתה כצרה, ולא בקנית משכב רחל בדודאים.


יוצא שלידת יששכר מושפעת מבחינתה של לאה דווקא מנתינת שפחתה לרחל, אולם מצד שני, לא ניתן להתעלם מכך שהגורם החיצוני הישיר ללידתו הוא אותו משכב שקבלה לאה מכוח ויתור רחל על משכבה המגיע לה. על כן, נראה שדברי לאה מצד אחד ועצם המציאות החיצונית מצד שני, מחייבים אותנו להבין, שבאמת מבחינת המציאות החיצונית מגיע יששכר מכוח מכירת הדודאים של לאה, אולם מבחינת המציאות הפנימית, מופיע יששכר מכוח הכנסת שפחת לאה להיות צרתה בביתה.


ממילא ברור שגם אופיו של יששכר ומציאותו, יושפעו מצד אחד במציאותו החיצונית מכוח אותה מכירת דודאים, ומצד שני מבחינת אופיו ומציאותו הפנימית ממשמעות הכנסת שפחת לאה ליעקב ע"י לאה.


שיוך זה שעושה לאה בין עניין שכר נתינת השפחה ליעקב, לבין יששכר, בלא  לתת משקל לעניין מכירת הדודאים לרחל, פותר לנו למעשה את הבעיה הראשונה אותה העלנו, מדוע מקבלת לאה בעקבות מכירת משכב רחל שני בנים. זאת כיון שדברי לאה מבארים לנו, שהולדת יששכר היא תמורה לנתינת שפחתה ליעקב. ממילא אנו מחויבים להבין שהתמורה לאותו משכב שקונה לאה מרחל, מופיעה מבחינת תוכנו הפנימי בבנה השני זבולון (כשמן הבחינה החיצונית כבר ראינו שיששכר הוא הנולד מן המכירה הזאת).


אם נתבונן על קוי האופי של זבולון וקישורו ליששכר, נראה שאופיו זה הוא באמת תוצאה ישירה ממכירה זאת שעשתה לאה. כך אנו רואים בברכתו של יעקב לזבולון בבראשית מ"ט י"ג: "זבולון לחוף ימים ישכון הוא לחוף אוניות…" ומסביר רש"י במקום ד"ה לחוף ימים: "על חוף ימים תהיה ארצו…והוא יהיה מצוי תדיר אל חוף אוניות במקום הנמל, שאוניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקיים בתורה. הוא שאמר משה (דברים ל"ג) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך, זבולון יוצא בפרקמטיא, ויששכר עוסק בתורה באהלים".


אם כן, אנו רואים שענינו של זבולון הוא בכוח המסחר שיש לו, כוח המקביל למעשה שמשפיע על הולדתו – מסחרה של לאה המקבלת את משכב רחל תמורת הדודאים.


מצד שני יש לזכור שאמנם באופיו הפנימי מושפע יששכר ממעלת לאה שהכניסה שפחתה ליעקב, אולם במבחינת הופעתו הטבעית החיצונית הוא התוצאה הישירה מ"מסחרה" של לאה, מה שאומר שגם באופיו יהיה יששכר תלוי בקיומו הטבעי הבסיסי, בכוח המסחר הזה, ורק מתוך כך יוכל להתגלות דן אופיו ויחודו האישי הפנימי.


זיקה זו שבין בחינת המסחר החיצונית הקימת ביששכר, ובין בחינת המסחר הפנימית הקימת בזבולון, היא בדיוק הזיקה הקימת בפועל בין זבולון ויששכר, כשיששכר תלוי במסחרו של זבולון, הממציא לו פרקמטיא, כשרק מתוך כך יכול יששכר לעסוק בתורה.


 


אם כן, עד עתה בארנו באיזה אופן  קשור אופים של זבולון ויששכר למסחר לאה בדודאים ולנתינת שפחת לאה ליעקב. יש אם כן לבדוק, מה משמעותם של מעשים אלו של לאה ומתוך כך להגדיר באופן מדויק את אופי השבטים האלו.


כדי לבחון זאת, אנו נגדיר קודם כל את ענינו של זבולון, כיון שרק מכוח מסחרו יש ליששכר את היכולת להתקיים. כך אנו רואים  גם בברכת משה בדברים ל"ג י"ח: "ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך". ומסביר רש"י במקום ד"ה שמח זבולון: "זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקיים בתורה. לפיכך הקדים זבולון ליששכר שתורתו של יששכר ע"י זבולון הייתה".


 


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *