כוח הנעורים שבאשר:


רש"י ד"ה וכימיך דבאך: "וכימים שהם טובים לך, שהן ימי תחילתך, ימי נעוריך, כן יהיו ימי זקנותך, שהם דואבים זבים ומתמוטטים. דבר אחר וכימך דבאך, וכימך שהם טובים לך כמניין ימיך, כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיה דבאך, שכל הארצות יהיו דואבות כסף וזהב לארץ ישראל, שתהא מבורכת בפירות, וכל הארצות מתפרנסות הימנה, וממשיכות לה כספן וזהבן. הכסף והזהב כלה מהן, שהן מזיבות אותו לארצכם".


גם המשך זה של הפסוק מאפין מצד אחד את שבט אשר, אולם מיוחס גם כלפי כל ישראל, כפי שכבר ראינו בעניין "ברזל ונחושת מנעלך".


נראה שיחודיות אופיו של אשר, היא הגורמת לכך שימי הזקנות שישראל יהיו כימי הצעירות, כשמעלה זאת היא גם הגורמת לכך שהגויים ירצו לבא לקנות דווקא ממנה פירות, כיון שאותה מעלה של כוח הצעירות קימת גם בתוצרת הארץ, כפי שהיא קימת בעם הארץ. (על כן מובאים שני ההסברים בעניין הצעירות ובעניין רישוש הגויים מכספם על אותו פסוק).


נראה שמשמעות כוח הצעירות בישראל גם בימי הזקנה, הוא מקביל למה שכבר הזכיר משה, שאשר הוא זה המספק את שמן האנפיקינון שגורם לעידון הבשר ולהסרת השער.


כפי שהסברנו, אופיו של אשר (שהבחינה הרוחנית מתראה אצלו כוחלק מן המציאות הטבעית, ברמה של מוכנות הטבעיות הגשמית שלו להופעת הרוחניות), כיון שהוא בהופעה הקרובה ביותר למציאות הטבעית הרגילה, השפעת האופי הרוחני על הכוחות הטבעיים אצלו תהיה גדולה, ויחד עם זאת, כפי ערך הטבעיות עצמה. יכולת העידון והיופי, הם תוצאה מן ההשפעה הזאת. (בהמשך, בניתוח אופי השגחת יוסף, אנו נצתך להבדיל בין יופיו של יוסף, כפי שמברכו יעקב, לבין מעלתם של בנות אשר ונאותם, וכן בין עניין משייכת הכסף של הגויים לישראל תמורת פרותיהם, מול המצב הדומה שהיה אצל יוסף במצרים בשנות הרעב).


נראה אם כן, שגם כוח הצעירות שנשאר קיים אצלם גם בזקנות, נובע גם הוא מאופים, וזאת כיון שגם עניין הזקנות הוא תוצאה מוכרחת מהחוקיות הגשמית שמוגבלותה גורמת לכך שלכל מציאות יהיה "בלאי" וסוף. לעומת זאת אצל אשר כיון שעצם הטבעיות שבו, יש בה מן הסממן הרוחני כפי ערכיות המציאות הטבעית, ישנה השפעה של החוקיות הרוחנית על המערכת הגשמית של אשר, כך שכוח הצעירות מופיע בה.


(לעומת זאת בשבטים אחרים, כיון שאופי הופעת הרוחניות במציאותם, היא יותר עצמאית ונבדלת, השפעתה תהיה גם היא באופן יותר עצמאי, ולא מעורה כל כך בהופעת הטבעיות שבאותם שבטים).


על פי ההבנה הזאת יש גם להבין מדוע הגויים חושקיים דווקא בפרות האלו של ארץ ישראל, שאפיון אשר קיים בהם. נראה שככל שהופעת הכוח הרוחני במציאות הארצית היא יותר עצמאית ופחות מעורה כוחלק מן המציאות הטבעית הרגילה עצמה, כך יקשה על הגויים להתקשר לאותה הארציות, כיון שהגויים שיכים לעולם המציאות הטבעית הרגילה, ואין בהם את אותה נשמה עליונה שנותנת לישראל את היכולת להופיע גם את אותם בחינות ההשגחה השמימיות יותר. אולם אצל אשר שהופעת ההשפעה הרוחנית בו היא באופן הקרוב ביותר להופעת הטבעיות הרגילה מצד אחד, ומצד שני, היות ההשפעה הזאת ניכרת בכל אופן בטבעיות הארצית, כלפי דרך השגחה כזאת, יש מקום ורצון לגויים להתקשר ולנסות ל"התפרנס" ממנה ומפרותיה.


אם כן יוצא, שדווקא שבט אשר הוא המהוה את הפתח המקשר בין ישראל ובין הגויים, כשדרכו ניתן להם האפשרות "לטעום" מכוח פרות ארץ ישראל, הנושאים בתוכם את כוח ההשגחה המיחדת את ישראל, כשמצד שני, הוא גם המהוה את הבריח והמנעול לארץ ישראל, כיון שאותה שיכות לבחינה הרוחנית שקימת בטבעיותו, למרות קרבתו להופעה הטבעית הרגילה, היא המבדילה ביננו ובין הגויים.


את הבחינה המקשרת הזאת שבאשר נוכל לראות בצורה בולטת גם מן הבחינה הגאוגרפית, ממיקום נחלתו.


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *