ארצו של אשר בגבולותיה ו"יחסי החוץ" שלה (על פי המשך ברכת משה):


דברים ל"ג כ"ה: "ברזל ונחושת מנעלך וכימיך דבאך". רש"י ד"ה ברזל ונחושת מנעלך: "עכשו הוא מדבר כנגד כל ישראל, שהיו גיבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים להכנס בה, כאילו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחושת. דבר אחר, ברזל ונחושת מנעלך, ארצכם נעולה בהרים שחוצבים מהם ברזל ונחושת, וארצו של אשר הייתה מנעולה של ארץ ישראל".


אם כן, בפסוקים אלו עובר הכתוב מצד אחד לדבר על כל ישראל, אולם גם מדרך הבאת הפסוקים וגם מהסבר רש"י עצמו, אנו רואים שיש בפסוקים האלו גם את המשך ברכת אשר, אלא שאפיון זה של אשר נוגע לא רק לעצמו אלא לכל ישראל (זאת בצורה בולטת יותר ממה שכבר ביארנו באופן כללי שברכת כל שבט שייכת גם כלפי שאר השבטים). על כן מובאת המשך הברכה בצורה שניתנת להבנה לשני הכיוונים.


נראה שעניין  סגירת הארץ במנעולים ובריחים מברזל ומנחושת, והיות ארצו של אשר מנעולה של ארץ ישראל, נובעת באופן ישיר מאופיו של אשר. אם נתבונן על משמעות המנעולים והבריחים, מצד אחד הם מבטאים את הכוח שמונע מאנשים מבחוץ להכנס, אולם מצד שני הם גם הנמצאים בקירבה הגדולה ביותר למציאות שבחוץ.


אם נתבונן על אופיו של אשר נראה, שגם הוא מבטא מצד אחד את הופעת הכוח הקרובה ביותר למציאות עולמם של הגויים, אולם מצד שני יש באופיו את משמעות מנעולי הברזל והנחושת שבכל אופן מונעים מן הגויים להשתלט על ישראל.


משמעות זאת נובעת מכך שאופיו של אשר כמבטא מציאות טבעית שיש בתכונותיה  את ההכנה וההתאמה להופעת הכוחות הרוחניים, כפי ערכי המציאות הטבעית, הוא מצד אחד אמנם שיך עוד להופעה שקשורה ויונקת את כוחה מן הרוחניות האלוקות העליונה המאפינת את ישראל, אולם מצד שני, הופעה זאת היא הקרובה ביותר לדרך ההופעה הטבעית הרגילה, בלא הכוח האלוקי המיוחד שחל על ישראל. על כן, מצד הקרבה שבאופיו של אשר לדרך ההופעה הטבעית הרגילה, הוא הקרוב ביותר לגויים, ודווקא דרכו יש בכוחם "להכנס לארץ". אולם אותה התאמה לבחינה הרוחנית, שקימת בתוך מציאותו הטבעית, היא גם המבדילה בינו ובין הגויים, והיא גם המהוה את המחסום ומנעולי הברזל והנחושת בפני "פלישת" עולמם של הגויים לעולמינו. ממילא גם במישור הפיזי היא המונעת את הפלישה שלהם אלינו לארץ ישראל.


איפיון זה שבאשר, הופך למעשה את כוח אשר להיות גם הבחינה הכללית שבישראל, המבדילה ביננו ובין הגויים, על כן מוזכרת ברכתו זאת במשמעות לשונית כפולה, המיחסת אותה גם כלפי כל ישראל.


טבעיותו המיוחדת הזאת של אשר, מתאימה גם לפן הנוסף המובא בהסברו של רש"י בעניין "ברזל ונחושת מנעלך", המתיחס גם כלפי האופי הגאולוגי של הארץ, שיש בה ברזל ונחושת.


נראה שאפיון זה, גם הוא מתאים להיות כמקביל לאופיו של אשר, כיון שהברזל והנחושת הם מהוים מצד אחד חלק מן האדמה והארץ, אולם מצד שני יש בהם אלמנטים שהופכים אותם להיות "חומרי על" מצד חוזקם וקשיותם. נראה שכך הוא מציאותו של אשר, שמצד אחד הוא מהוה בצורה הקרובה ביותר חלק מן המערכת הטבעית הגשמית הרגילה, אולם הכוח והעוצמה שקימים בו בתכונותיו הטבעיות (מתוך היותו מותאם למערכת הרוחנית), יוצרות מצב של הופעה טבעית חזקה ועמידה כברזל, שהיא הסוגרת את הארץ מפני השפעות הגויים.


כלומר יוצא, שאותה התאמה כלפי הרוחני שטמונה בהופעתם הטבעית של אשר, משפיעה גם מצד לעדן את הופעת הארציות שבהם, כפי שראינו בשמן הגורם לעדון והסרת השער, אולם מצד שני, הוא גם הגורם למציאות הברזל והנחושת בארצנו, אותו ברזל ונחושת שמהוים את מנעולה ובריחיה של הארץ, בגלל חוזק עמידותם מול אופי וכוח הגויים.


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *