ההבדל בין התבור והכרמל:


התבור הוא ה"הר שבין ההרים", שהרריותו המושלמת היא הבולטת בו, כפי שראינו בצורתו ובשמו של התבור (מלשון טבור), כשעניין ההר כפי שהבננו הוא, היותו מקור היניקה הקרוב ביותר לשמים מצד אחד, כשמצד שני יש לו בסיס רחב בקרקע, שמבטאת את ההופעה שלו במציאות הארצית. לעומת זאת בכרמל ראינו שהוא ה"הר שבים", כלומר הוא קשור לכוח קרקעית הים כפי שראינו גם במיקומו, וגם באופי השגחתו ה"אשרי" שמשתלשל מכוח קרקעית הים המפורצת – כוח בנימין.


כלומר יוצא שמצד אחד, כוח התבור הוא המבטא את צד ההופעה הטבעית המושלמת ביותר, כשצד הכוח הרוחני השמימי מופיע בה גם הוא בגלוי ומזוהה בה. על כן ההר שמופיע כוח זה הוא מופיע את הצורה הערכית ההררית המושלמת ביותר, שמצד אחד יש לו בסיס רחב במציאות הטבעית, אולם מצד שני קישורו למקור הכוח השמימי גם הוא בולט. (כך גם ראינו שביטוי השיעבוד של כוח הטבעיות של ישראל למוגבלות ולמצרים הטבעיים המיצריים, מתבטא בצורה החזקה ביותר באופי נפתלי, כיון שבטבעיותו מזוהה ביותר אופן הפעולה הרוחני שמימי של המערכת הטבעית).


לעומת זאת הכרמל  מבטא  את צד ההופעה הטבעית שהיחוד שבה הוא, התאמת המציאות הטבעית להופעה הרוחנית, אולם בלא שתופיע בה הערכיות העליונה בפני עצמה.


סוג הופעה זאת הוא השתלשלות מכוח המציאות הטבעית שהיא עצמה עליונה – כוח בנימין, שהעליונות שבו מופעה בעצם טבעיותו ולא ככוח רוחני חיצוני מן העולם העליון. על כן קישורו של הר הכרמל הוא כלפי קרקעית הים ולא לשמים. אם כן יוצא שמהבחינה הזאת של היחס כלפי האלוקות השמימית העליונה, מהוים התבור והכרמל כיוונים הפוכים בהופעות ההשגחה שהם מופיעים בטבעיות הארצית.


אולם נראה ששתי ההופעות האלו, הם משלימות זו את זו, כשהופעת הר הכרמל היא הבסיס שממנו ניתן גם להופיע את השגחת הר התבור. זאת ניתן לראות מדברי הגמרא במסכת שבת דף ל"ה ע"א: "א"ר חייא: הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים".


כלומר יוצא שכדי להבחין בדרך ההופעה השמימית העליונה שקימת בטבעיותו של נפתלי, שבארה של מרים הוא הביטוי לכך, יש קודם כל לעלות לראש הכרמל, כלומר להיות מצוי בהופעת השגחת הכרמל.


נראה שהסיבה לכך נובעת מאותו הבדל שהבדלנו בין שתי ההשגחות, כשהשגחת אשר (הכרמל), מבטאת את התכונות המיוחדות שיש בעצם הטבעיות עצמה שבישראל, והשגחת נפתלי (התבור) מבטאת את הפן השמימי הגלוי שמזוהה בטבעיות ישראל. נראה שכדי שההופעה השמימית מצד עצמה תוכל להופיע במציאות הטבעית, צריכה המציאות הטבעית לכשעצמה להיות בעלת תכונות עליונות שיתאימו להופעה כזאת. בסיס זה קיים בהופעת כוח אשר, ועל כן ברור שרק מתוך העליה על הכרמל שזהו הבסיס הטבעי שמוכן ומתאים להופעה הרוחנית, יכולה גם לחול ההופעה הרוחנית עצמה, וזהו זיהוי בארה של מרים בים נפתלי. באופן דומה ניתן לראות את הקשר שבין השגחת נפתלי והשגחת אשר, בהיות אשר משופע בשמן ("…וטובל בשמן רגלו") כשבנפתלי ראינו את שיכותם לבחינת ה"פתילה" (כפי שמובא בדבורה הנביאה: "ודבורה אשה נביאה אשת לפידות" – "שהייתה עושה פתילות למקדש"). יחס השמן והפתילה גם הוא בדיוק כפי היחס שביארנו עתה. השמן (כוח השגחת אשר) הוא הבסיס החומרי, כשעליו מופיעה הפתילה (כוח השגחת נפתלי), כשאת כוחה לדלוק היא מקבלת מן השמן.


יחס זה שבין השגחת נפתלי והשגחת אשר, הוא מקביל בדיוק ליחס שבין יהודה ובנימין, כפי שהסברנו בעניין עצמותיו של יהודה (שהיו מגולגלות בארון מפני הנידוי על תנאי שגזר על עצמו, כשהוריד את בנימין למצרים). פרוק העצמות בא לבטא שכוח בנימין הוא השלד שעליו חל כוח יהודה, כיון שכדי שהכוח הרוחני השמימי יחול במציאות, יש צורך במציאות טבעית שהיא עצמה עליונה – זהו כוח בנימין כפי שנבאר בהמשך. קישור זה, הוא בדיוק הקישור שהסברנו בין נפתלי לאשר, אלא שרמת הרוחניות וממילא גם רמת הטבעיות העליונה שעליה מדובר, היא השונה בין שתי הזוגות. אצל בנימין ויהודה מכוח היותם בני האמהות עצמם, הופעת הצד הרוחני כשהוא מופיע בפני עצמו, כפי שזה אצל יהודה, הוא יהיה גבוה יותר ובפני עצמו יותר. באופן מקביל גם טבעיותו השמימית של בנימין היא גדולה יותר. לעומת זאת בנפתלי ואשר בהיותם בני השפחות, עצם ההופעה הרוחנית שבהם, יש בה כבר הטמאות במציאות הטבעית. על כן אצל נפתלי (המקביל ליהודה), ההופעה השמימית העליונה שבו, מתבטאת רק בכך שדרך ההופעה הטבעית שלו היא כפי ערכי העולם הרוחני העליון. ממילא גם אצל אשר (המקביל בכוחו לבנימין) ישנה "ירידה בדרג", כשעליונות כוח הטבעיות עצמה שבו, מתבטאת רק בכך שבטבעיותו יש מוכנות להופעת הרוחניות דרכה, ולא שעצם טבעיותו היא עליונה (כפי שזה בבנימין).


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *