נפתלי בהריגת עשו:


על פי הבנה זאת את עניין קלות נפתלי כאילה, ניתן גם להבין את דברי "רבותינו": רש"י ד"ה אילה שלוחה: "…ורבותינו דרשוהו על יום קבורת יעקב כשערער עשו על המערה במסכת סוטה."


סוטה י"ג ע"א: "…כיון שהגיעו למערת המכפלה, אתא עשו קא מעכב…אמר להו הבו לי איגרתא (רש"י: הראו שטר מכירה), אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא, ומאן ניזיל, ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא, דכתיב: נפתלי איילה שלוחה הנותן אימרי שפר. א"ר אבהו, אל תקרי אמרי שפר, אלא אמרי ספר.."


ולכאורה כל הסיפור הוא תמוה ולא מובן. האם באמת הכונה שנפתלי היה הרץ הכי מהיר בין בני יעקב? וכן באיזה מקום במצרים השאירו את שטר המכר של המערה?


אלא אם נתבונן על העניין נראה, ששטר המכר שהשאירו ישראל במצרים מבטא משמעות מהותית יותר, לא שטר מכר מניר, אלא שכל השיעבוד שהיו ב"י במצרים, הוא המהוה את שטר המכר של מערת המכפלה.


הוכחה לכיוון הזה ניתן לראות בבראשית ל"ו ו': "ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו…וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו." רש"י ד"ה ולא יכלה ארץ מגוריהם: "…ומדרש אגדה, מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזרת כי גר יהיה זרעך, המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר…"


אם כן, אנו רואים שעניין שאבוד מצרים מהוה את "שטר החוב" לקנין ארץ ישראל. ממילא ברור הוא שלאחר שיבוד מצרים, מהוה השיעבוד שהיה את "שטר המכר" שמוכיח על שיכות ישראל בלבד לארץ ישראל, כשזכות הקבורה במערת המכפלה היא ביטוי לשיכות הזאת.


הבנה "רוחנית" זאת של שטר המכר, פותרת אם כן את בעית מיקום המצאו של אותו שטר במצרים. אולם מצד שני היא מציגה את עניין שליחת נפתלי להביא את שטר המכר באור עוד יותר תמוה, שהרי מה ענינו המיוחד של נפתלי דווקא לזכות זאת של ישראל על מערת המכפלה, הרי כל ישראל היו משועבדים במצרים, וממילא שטר המכר "שיך" לכולם?


אלא נראה להבין שבחינת ההשגחה שמבטא נפתלי באופיו, בו בולטת ביותר מציאות שיעבוד מצרים. כפי שכבר הזכרנו, שיעבוד מצרים משמעותו היא השיעבוד ל"מצריות", כלומר למערכת החומרית והטבעית שהמצרים ראו אותה כמציאות המקסימאליסטית שקימת בעולם. בעולם כזה בולט ביותר אפיון הכבדות וההתקדמות הדרגתית והאיטית. שאבוד למערכת הזאת תתבטא אם כן בעיקר במי שמצד אחד שיך למערכת הטבעית הזאת, אולם בדרך שאין בה את אותה כבדות ומוגבלות, במצב כזה המוגבלות והכבדות שיש בעולמם של המצרים, תכביד ותשעבד אותו ביותר.


לעומת זאת, טיפוס שלא שיך למערכת המקבילה למערכת המיצרית, אע"פ שאופיו הוא גבוה ורוחני יותר, רמת השיעבוד שלו תהיה קטנה יותר, כיון שנקודות החיכוך עם "המערכת המצרית", יהיו קטנות יותר (באופן קיצוני מופיע הדבר בשבט לוי, שהשיעבוד המצרי כלל אינו פוגע בהם).


יוצא אם כן, שנפתלי הוא היוצא הנפגע ביותר מהשיעבוד כלפי המצריות, כיון שהוא שיך מצד אחד לרובד המציאות הטבעית הרגילה, ומצד שני דרך תפקודה של אותה המציאות אצלו, היא באופי רוחני פנימי, כתיפקוד מהיר ובלתי "כבד".


ממילא ברור שאם השיעבוד הוא "שטר המכר" של מערת המכפלה, מתאים שדווקא נפתלי הוא זה שבטא אותו ויוכל "להציג" אתו, בצורה הברורה ביותר.


יש לצין ש"הצגת השטר" הזאת של נפתלי, היא לא רק פרטית שלו, אלא שייכת לכל השבטים יחדיו, שהרי שנים עשר השבטים אינם מהוים סכום ואסיפה של שבטים, אלא אורגניזם אחד שלם, כשכל שבט מבטא אמנם תכונה בולטת, אולם שקימת גם אצל שאר השבטים (כך גם אומר הכתוב בסוף ברכתו של יעקב בבראשית מ"ט כ"ז: "…ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם." רש"י ד"ה ברך אותם: "לא היה לו לומר אל איש אשר כבירכתו ברך אותו, מה ת"ל ברך אותם? לפי שנתן ליהודה גבורת ארי ולבנימין חטיפתו של זאב ולנפתלי קלותה של אילה, יכול שלא כללם כולם בכל הברכות, ת"ל ברך אותם.")


 


ג) "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר":  רש"י ד"ה הנותן אמרי שפר: "..ד"א על מלחמת סיסרא נתנבא, לקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי וגו' והלכו שם בזריזות וכן נאמר שם לשון שילוח, בעמק שולח ברגליו. ד"ה הנותן אמרי שפר: "על ידם שרו דבורה וברק שירה."


ע"מ שנוכל להבין מדוע דווקא מלחמת דבורה וברק מהוה ביטוי ל"זריזות" של נפתלי כפי שהבננו אותה עד עתה, יש ללמוד במלחמת הקישון עצמה את משמעות העימות בין נפתלי וסיסרא שר צבא יבין:


 


 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *