בלק – לפרוץ אל הגאולה (בלק)

המתבונן בצורה שטחית על פרשת בלק, נראה לו שדמות המפתח המשאירה את רישומה לנצח על עם ישראל היא דמותו של בלעם, בעוד דמותו של בלק היא מקרית מתוך שהיא אך ורק המזמינה את בלעם לקלל את קללותיו על  עם ישראל.

אולם, התבוננות מעמיקה יותר תראה לנו שלא כך הדבר.

 

על תלותו של בלעם בבלק עומדים הכתובים כבר בתחילה בהזכירם שאת כלי תשמישו נצרך בלעם לקבל מבלק:

 

"וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם – כל מיני קסמים, שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי (רש"י במדבר כב, ז').

 

תלות זו של בלעם בבלק בולטת באופן חריף עוד יותר מול יכולתו המופלאה של בלק לכוון את בלעם למקומות פורענותם של עם ישראל, על מנת שיממש שם את רצונו לקללם:

 

"וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה – בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם ששם מת משה (במדבר כג, יד ורשי שם ).

וכן: "וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר – קוסם היה בלק וראה שהן עתידין ללקות על ידי פעור" (במדבר כג,כח).

 

על תלות זו עומד המדרש בפרוש באומרו:

 

"בלק היה בעל קסמים ונחשים יתר מבלעם, שהיה בלעם נמשך אחריו כסומא, למה היו שניהם דומין, לאחד שהיה בידו סכין, ואינו מכיר את הפרקים, וחבירו מכיר את הפרקים ואין בידו סכין, בלק רואה את המקומות שישראל נופלין בהם ויעלהו במות בעל, זה בעל פעור, שראה שישראל נופלין שם" (מדרש תנחומא פרשת בלק סימן טו).

 

אם נתבונן על כוחו של בלק בהשלכה אלינו, נוכל אם כן לומר, שיכולתו של בלק להכיר את ה"פרקים" היא היכולת לדעת באיזה זמן ובאיזה אופן לממש את האמירה הנבואית. כוח זה הוא כוחה של מלכות. לא לחינם ביאור השם "בלק" הוא – "פרץ" (עיין מילון אבן שושן ערך "בלק"), שהוא כוחו של המלך "הפורץ לו גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו" (שמואל א', יז, נה ד"ה בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר). מסיבה זו דווקא מבלק יוצאת רות – "אמה של מלכות" (מלכים א', ב', יט ד"ה וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ"):

 

"רות בת בנו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב" (הוריות, י', ע"ב).

 

אם פתחנו ביחסי הגומלין שבין בלעם ובלק, הרי לאחר בירור כוחו של בלק, ההשלכה לדרך התפקוד שלנו כיום היא ברורה. אין ספק, בשלב הנוכחי בו אנו נמצאים לא לנביא אנו זקוקים. נבואות הנביאים לעם ישראל קיימות זה מכבר בידינו בספר התנ"ך ובכל הספרים היוצאים ממנו. הכוח לו אנו זקוקים הוא כוחו של "פורץ" המסוגל לקחת בידו את "סכין" הנבואה ולפרוץ עימה את דרך ה"אין מוצא" של המציאות הקיימת באופן הנכון ובמעשים הראויים. עבודה זו כלל אינה פשוטה והיא מצריכה סייעתא דשמיא מרובה, זאת כיוון שהיא מחייבת תרגום נכון ואמיתי של הדיבור הנבואי לתקופה הנוכחית. אולם מגמה זו חייבת להתחיל מאיתנו.

Facebook
Google+
Twitter
Email
Print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *